פייג׳, אריזונה לאור יום. במילה אחת: קסם (:

קבענו להיפגש בתשע בבוקר. בשמונה קיבלתי טלפון מראובן: שבט הנבאחו עובד על שעון משלו. יתכן שעכשיו תשע בבוקר ולא שמונה. הטלפון הבא היה ממני לחברה של צ׳יף טוטסי, המומלצת בפורום ״למטייל״ (תבדקו, לא המצאתי את השם), ואשר איתה הזמנתי את הסיור. מסתבר שלחברה היה את שעון אריזונה, ואכן נותרו עוד שעתיים וחצי לסיור, לא שעה וחצי. באנחת רווחה התקשרתי חזרה לראובן ודיווחתי. לאחר מכן סיימתי סוף-סוף לענות למיילים שהצטברו והתכוננתי ברגע האחרון.

עצרנו לארוחת בוקר במסעדת ״סאבווי״, ולאחר מכן המשכנו לחנות של Antelope Slot Canyon Tours, השם הרשמי של החברה. בחנות נמצא הדלפק של החברה, שם ניתן לבצע את התשלום בפועל. שימו לב כי לא היה ניתן לשלם באשראי. בתחילה הבנתי שמדובר במשהו זמני, אך לאחר מכן אמרו לי משהו שגרם לי לפקפק בהבנה המקורית שלי. המסקנה היא להביא מזומן ו/או להתקשר לשאול ביום הסיור או יום לפני. בחנות ולידה אין איפה לשבת – למעט מדרכה בחוץ או מכוניות של זרות/ים. לא, לא ניסיתי, אבל אחת מהנשים שחיכו לסיור ישבה גם ישבה. החנות ממוקמת צמוד לתחנת דלק ומספר צעדים ממלון כלשהו, שאת שמו אני לא זוכרת – אך כמובן שצילמתי עבורכן/ם. רק תשאלו ואדוג את התמונה מהאוסף. למיטב זכרוני היא יצאה טוב, כלומר עמ שם המלון/מוטל, אבל לא מתחייבת. מה שכן יש בחנות זה שירותים. לידיעתכן/ם.

כשקראו בשמנו עלינו לג׳יפ, ותודות לרעיון של ראובן, קיבלתי רשות לשבת מקדימה. גם ראובן ישב מקדימה. בג׳יפ מלא, ולכן מישהי חייבת לשבת מקדימה – כבר עדיף שאלה יהיו אתן – והמצלמות שלכן, כמובן. לא להתבייש לשאול! מהרגע שהתיישבנו, התחיל הקסם.

תארו לכן את שמחתי כשגילינו את החליל של ג׳ייסון, המדריך, ליד ההגה. לא רק שהחברה באה עמ המלצות – המדריך מתכוון לנגן לנו!

הומלץ לי להזמין רק ג׳יפ סגור, אך לא מצאתי חברה שמתחייבת על כך. בפועל, מסתבר שזה חשוב רק כשיש רוח, שמעיפה את החול. קיבלנו ג׳יפ סגור, אך החלון שלי היה פתוח כל הנסיעה והיה מעולה.

קניון אנטילופ הוא, ללא ספק, אחד השיאים של הטיול שלי. חולות שהרוח עיצבה במשך מיליוני שנים הפכו לקניון מעוקל, שאור השמש, הנכנס לתוכו ממעל, שופך על הקניון גווני צבעים שלא מאפשרים להרים את הלסת מהרצפה. המילה ״וואו״ לא מפסיקה להישמע. בעבר שימש הקניון מקום מחבוא לשבטים שהתחבאו מכובשים. כיום משמש הקניון אתר צילום מרהיב, בעיקר בזמן הסיור היוצא ב-10:30 או 11 בבוקר. הקניון היה עמוס באנשים, ועדיין רוב התמונות שלי הן ללא אנשים – בעיקר כי צילמתי גבוה מראשיהן/ם, וגם כי לפעמים זזנו אחת/ד למען. בסיור זה, ניתן ״לתפוס״ את השמש במרכז השמיים, ואפקט האור שלה בין קירות הקניון בסביבות 12 בצהרים חזק מכל שעה אחרת. היה שם צלם שהציע להכפיל את המחיר לסיור של שעה זו, על מנת שיוכל לצלם עמ פחות הפרעות. כשעברנו בחלקיקים חשוכים של הקניון בחלק מוקדם של הסיור, זה ממש לא הרגיש לי אותו הדבר. כל הפואנטה בסיור היא השתקפות אור השמש בתוך הקניון.

הקניון שייך לשבט הנבאחו, שבט Native American. לפי ג׳ייסון, שאמו היא הבעלים של קניון אנטילופ התחתון, אף פעם לא שומעות בחדשות על Native Americans שמתו בשטפונות, בשריפות וכדומה, כי הן/ם מכירות/חם את הטבע ויודעות/ים לחשוב קדימה. הן/ם לא צריכות/ים גאדג׳טים כמו ערוץ מזג האוויר.

קניון אנטילופ התחתון אתגרי יותר מהעליון. יש לרדת כ-70 מדרגות בסולם לתוך קניון צר מזה העליון, אך פתחי הקניון העליונים רחבים יותר באנטילופ התחתון, ולכן, על פי ג׳ייסון, אפקט אור השמש מרשים יותר. לדעתי, בסוף הסיור יש לטפס חזרה בסולם, אך למעשה אני לא בטוחה. אנחנו ביקרנו בקניון העליון, אך ג׳ייסון המליץ לנו להגיע לקניון התחתון לסיור של 8 או 9 מחר בבוקר אם ברצוננו לקבל את האפקט המרשים ביותר. אנחנו לא נגיע לשם הפעם, ועדיין, שעות לאחר הביקור בקניון אנטילופ העליון, אני מתענגת על תחושת הפליאה והקסם.

באף אחד מהקניונים לא ניתן לסייר באופן עצמאי (או הייתי נשארת שם שעות), אך ג׳ייסון היווה תוספת מעולה לסיור. תחילה הוא סידר לכל מי שרצתה/רצה את המצלמה למצב הטוב ביותר לסיור בקניון. בסוף הסיור הוא מחסיר את המצלמות למצב צילום רגיל. אני הצטרכתי להזכיר לו, וכמובן שהוא לא יכול לזכור את מצב הצילום של כל מצלמה, אז שימו לב ו/או תשאלו שאלות אם חשוב לכן/ם. במהלך הסיור, הוא הראה לנו צורות שונות שהקניון יצר, שלא היינו רואות בלעדיו, כגון דוב, אברהם לינקולן, לב. את רובן ודאי לא אזהה בתמונות, אך הלב די ברור. לדעתי, תמונת הלב שאעלה בקרוב לבלוג תצא הפוך ואין לי איך לסדר זאת באייפון (למיטב ידיעתי) – איתכן/ם הסליחה. ג׳ייסון צילם עבורנו תמונות רבות, עבורי במיוחד, והצליח לקלוט במצלמה תמונות מדהימות הרבה יותר ממני (למרות שגם אני הצלחתי לא רע חלק מהזמן!). וכמובן, הוא חילל בחליל. פעמיים או שלוש. יש לי שני קטעי וידאו, מקווה שיהיה ניתן לשמוע את הנגינה, ומקווה שאוכל להעלות מתישהו, כנראה כבר כשאהיה בבית, כי הם על המצלמה, וכרגע אין לי אפשרות להוריד תמונות מכרטיסי הזיכרון, אבל לא מוכנה עדיין שיסתיים הטיול.

הסיור נגמר לי מאוד מהר. מחוץ לקניון, צילמנו אבנים בצורות שונות. בחזרה, עברנו שוב בתוך הקניון, אך הפעם במהרה יותר. ג׳ייסון צילם עבורכן/ם באייפון שלי את רוב התמונות שאעלה היום מאנטילופ, אז תגידו יפה תודה. ממליצה עליו בחום רב-רב-רב!!

כשהסתיים הסיור, הלכנו לאכול במסעדה מקסיקנית. לאחר מכן עצרנו לכמה רגעים בסכר גלן והמשכנו לפרסת הסוס – סלע בצורת פרסה של סוסה, המוקף בנהר הקולורדו. השילוט לפרסת הסוס כמעט ולא קיים, כמעט במקרה שמנו לב לשלט שהורה לנו לפנות ימינה. אין תשלום בכניסה, רק שלט המתאר את המסלול כקשה במיוחד. אנחנו הגענו לשם בשתיים בצהרים, משמע חום רב. לא רוצה לתאר לעצמי איך זה בקיץ. עמ חששות רבות בגלל האזהרות שעל השלט (מצולם עמ פרטים למתעניינים/ים), התחלנו לצעוד. כהר בצעדים הראשונים קלטתי שאני עדיין לובשת חולצה תרמית וחולצה חמה ארוכה, כי היה לי קר בבוקר. אה כן – בתוך קניון אנטילופ קר בעשר מעלות פרנהייט יותר מאשר בחוץ. חפשו באינטרנט את המשמעות בצלזיוס והתלבשו בהתאם. בכל אופן, החולצות החמות נשארו באוטו. נותרתי עמ חולצה קצרה, מכנס ארוך דק ו… מתחתיו, מכנס תרמי דק, ששכחתי ממנו עד אותו רגע, ושהחלטתי לא לפשוט באמצע הקניון או במכונית בעלת חלונות.

למזלי, לא היה כל כך נורא כמו שהשלט תיאר. קחו בחשבון שעכשיו סתיו ולא קיץ. בקניון אנטילופ זה גם משנה, דרך אגב. כי צבעי הקניון (כתוצאה מאור השמש) שונים זה מזה בקיץ, בסתיו, באביב ובחורף. ההליכה לפרסת הסוס הייתה במסלול מדברי, מוקף שיחים קטנים והרים במרחק. מלפנים, נראו שני ״חורים״ באדמה, כמו שתי עיניים שביניהן אף.

כשהתקרבתי, קרה הלא יאומן, וחלום נוסף, שריקה לי כל כך הרבה זמן על מסך המחשב ובתוכי התגשם: פרסת הסוסה נפרשה בפניי במלוא גדולתה, אמיתית, עטופה בצבעים שקשה לתאר, בנהר שזורם מימין אל הצד של הלב וחושף חלקים נסתרים של הסלע, מתחת למים.

לא רציתי לעזוב. הייתה שם איזושהי שלווה שאין בכל מקום. היה קשה להתנתק, והעלייה חזרה לחניון (כולל ירידה קטנה בסוף) הייתה קשה יותר, אך לא נוראה. שתי עצירות לצורך שתיית מים עזרו מאוד. אין ספק ששלישית הייתה יכולה להיות רעיון טוב.

הבאנו את מישל למזגן המלון, המצאה מבורכת ונחוצה בהחלט, והמשכנו למרכז המבקרות של סכר גלן, כיוון שהסיור האחרון בסכר עמד לצאת בעוד כחצי שעה. הסיור נמשך כחצי שעה ויש חפצים רבים שאסור להביא אליו. הוצאנו מצלמות-סלולארי-ארנק, ואת השאר השארנו במכונית. הסיור היה מעניין, אך לא את כל-כולו הבנתי כיוון שאין לי רקע בתחום, והצטערתי שלא קראתי על הנושא קצת קודם. עדיין היה מעניין מאוד ונהניתי. לא אמרו לנו מראש, אבל יש חלק בסיור שמתבצע במקום קר יותר, לכן יתכן שכדאי להביא משהו חמים/חם ללבוש גם בקיץ, אבל אני לא סבלתי שם מקור רב. ממליצה להתייעץ עמ מרכז המבקרים ולהחליט באופן סובייקטיבי לחלוטין.

סיימנו את היום מוקדם הפעם, וכך יש לי זמן לכתוב פוסט או שניים ולעלות תמונות.

(בסופו של דבר פרסמתי את התמונות לפני הפוסט, נרדמתי מוקדם ורק בהמשך פרסמתי את הפוסט הנוכחי, אז ״דפדפו״ אחורה לתמונות הקסומות).

Submit a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

CommentLuv badge

css.php