מה קורה בראיון לויזת התיירות לארצות הברית?

This post details the day of interview at the US Embassy in Tel-Aviv, Israel. The interview is the last step in the process of of getting a visitor’s visa.

שגרירות ארצות הברית בתל-אביב יושבת מאוד קרוב ל”בית אל-על”. קשה לפספס את המקום: יש שילוט ברור והרבה שומרות/ים. התור שתזמינו מראש הוא לא שלכן* בלבד, לכן הגיעו מוקדם גם אם הזמנתן את התור הראשון ותפסו מקום. אל תביאו עמכן דבר, או השאירו ברכב. מי מכן, שכמוני, חסרת גלגלים יכולה להשאיר עשרה שקלים במשרד ליד, ועובדות/י המשרד ישמרו לכן על החפצים לזמן בלתי מוגבל (או כך היה לפני שנתיים). מותר להכניס לשגרירות רק מסמכים רלבנטיים, כסף (הסבר בהמשך) וספר. במשרד ניתן גם להצטלם לתמונת פספורט בפורמט הנדרש בשגרירות, ויתכן ומוצעים שם שירותים נוספים, כגון מילוי הטפסים.

  השומרות ביקשו לראות אישור לכך שהזמנתי תור לראיון, וכן את התמונה שהבאתי. מי שמצטלמת בפורמט לא נכון מוצאת מהתור ונשלחת למשרד הנ”ל לניסיון נוסף. בכל חנות צילום ניתן להצטלם מראש, פשוט תגידו את מטרת הצילום והמוכרות ינחו אתכן לפוזה נכונה. בשלב מסוים נכנסות פנימה. לפני זה יש להוריד שעונים לכמה דקות, ולתת לשומרת להעביר משהו על כפות הידיים שלכן.

  בפנים, התור עדיין ארוך, אך מתקדם במהירות. אתן נדרשות למלא טופס (עם הכתובת למשלוח הדרכון בהמשך, ואולי טופס נוסף – כבר לא זוכרת). אין עטים שם, אז תביאו משלכן או תפנו לטוב ליבן של מי שמלפניכן או מאחוריכן. בינתיים, הקשיבו להסברים שמחלקות השומרות. ההסברים ניתנים בעברית וחוזרים על עצמם שוב ושוב, כך שלפספס זה קשה. אם אתן לא מבינות משהו, השומרות מעודדות שאלות.

  כשיגיע תורכן, תצטרכו לעבור 3 חלונות (שוב, מעודכן ללפני שנתיים). בראשון שואלות לגבי מטרת הנסיעה ולוקחות טביעות אצבעות אלקטרוניות. מבקשות להראות חלק מהטפסים, כולל את ההזמנה לראיון ואת הדרכון.  בחלון השני שוב נלקחות טביעות האצבעות. שוב באופן אלקטרוני, משמע האצבעות לא מתלכלכות. בעמדה השלישית מתקיים הראיון. כאן מחכות בתור נוסף, אך יש אפשרות לעקוף אותו (באישור) אם לא אכפת לכן להתראיין ברוסית או באנגלית.

  אני בחרתי להתראיין באנגלית. נשאלתי על תכנית הנסיעה שלי, הובהר לי שויזת עבודה אינה מהווה אישור עבודה, נשאלתי כמה זמן אני עובדת במקום הנוכחי. התבקשתי לראות תלושי משכורת, אך המראיינת שלי לא התעמקה בהם. למרות שטרחתי ושילמתי והשגתי אישורי לימודים וציונים בשתי שפות, כולל מכתב שנכתב באוניברסיטה כמעט על פי הנוסח שביקשתי, למראיינת לא היה אכפת מכלום מלבד תשובה קצרה לגבי איפה ומה אני לומדת.

  הראיון נמשך אולי שתי דקות עד שהמראיינת הכריזה שקיבלתי את הויזה. הדרכון נלקח ממני ושילמתי כשלושים וחמישה שקלים על מנת שישלח אלי בחזרה בצירוף הויזה. תוך כשבוע, אם אני זוכרת נכון, התקשרו אלי לתאם הגעה של שליח. השליח הגיע עם הדרכון שלי, ובתוך הדרכון חיכתה הויזה לזמן המירבי הניתן כיום: עשר שנים.

* הפוסט נכתב בלשון אישה מטעמי נוחות (אני אישה) ועל מנת לפשט את הקריאה (במקום לכתוב: שומרות/ים מסבירות/ים ומעודדות/ים שאלות), אך מתייחס כמובן גם לגברים. יתכן שפוסטים אחרים יהיו בעלי אופי דומה, אך ללא ספק הבלוג מיועד הן לקוראות והן לקוראים. בהצלחה לכולן ולכולם!

Submit a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

CommentLuv badge

css.php