כפר פמיניסטי בצפון מדינת ניו-יורק

ב-1776 פורסמה הכרזת העצמאות של ארצות הברית. ב-1787 פורסמה החוקה האמריקאית בגרסתה המקורית. מסמכים מכוננים אלו ביקשו ליצור חברה שוויונית יותר, אך בפועל לא העניקו זכויות אזרחיות (כגון הזכות לבחור ולהיבחר בפוליטיקה) לנשים ולחלק מהגברים. תנועות לביטול העבדות נלחמו למען הענקת זכות הבחירה לגברים בעלי צבע עור שחור. נשים היו פעילות מאוד בתנועות לביטול העבדות וניתנה להן העבודה הסיזיפית יותר של התנועות, אך רצונן להוסיף את הדרישה לזכויות אזרחיות של נשים נדחה על הסף. נאמר להן שיאלצו להמתין – כעת הייתה זו, במילותיו של הממשל, “שעתו של הכושי”.

  ב-1848, אליזבת’ סטנטון (Elizabeth Cady Stanton), לוקרשיה מוט (Lucretia Mott) ושלוש נשים נוספות החליטו לפעול. הן פרסמו מודעה לא חתומה על כנס בנושא התנאים החברתיים, אזרחיים והדתיים, וכן בזכויות הנשים. הכנס התקיים אמנם בסנקה פולס (Seneca Falls), כפר קטן בצפון מדינת ניו-יורק, אך משך אליו קהל גדול. בכנס, סטנטו, מוט ושותפותיהן פרסמו הצהרת זכויות שכוללת נשים בתוכה כשוות ערך בחברה. בעקבות כנס זה נפלה ההחלטה להיאבק באופן אקטיבי וישיר על זכות הבחירה לנשים.

  הכפר קיים עד היום בצפון מדינת ניו-יורק. הוא נמצא על “המסלול הקלאסי” שמבוקש ומוצע שוב ושוב על ידי מטיילות ומטיילים ישראליות/ים, בפורום צפון אמריקה של אתר “למטייל”, למשל. הכפר נמצא כשלוש שעות נסיעה מזרחה ממפלי הניאגרה וכשלושים דקות נסיעה מאגמי האצבעות. אך למרות שחיפשתי שוב ושוב ברשת במשך השנה האחרונה אתרים פמיניסטיים לבקר במהלך הטיול, מצאתי את המקום הקטן והחשוב הזה רק לאחרונה.

  בכלל, קשה למצוא מקומות פמיניסטיים לבקר. את הקומה הפמיניסטית במוזיאון ברוקלין בעיר ניו-יורק מצאתי כי חיפשתי ספציפית את עבודתן של ג’ודי שיקגו (Judy Chicago) ונשים רבות נוספות, “ארוחת הערב” (The Dinner Party). מוזיאון קטן לתולדות הכדורסל של נשים אמריקאיות התגלה לי רק כשחיפשתי מקום לישון. אחד המוטלים הקרובים להרי הסמוקי שבמזרח ארצות הברית, שם שקלתי לבקר, פירט את האטרקציות הקרובות לו, ומוזיאון זה היווה עוד אחת מהאטרקציות הקרובות. כשהתבססה העובדה שתהיה לי עצירה ארוכה באטלנטה, ג’ורג’יה, שנחשבת לבירת דרום מזרח ארצות הברית, חיפשתי אתרים שיגלו לי את חלקן של הנשים במלחמת האזרחים האמריקאית. עד היום לא מצאתי.

  והנה, במרחק של חמש וחצי שעות נסיעה מהעיר בה אשהה למשך כחמישים שעות, ניו-יורק, קיים לו כפר שמתהדר בעברו הפמיניסטי. לפי תמונות שמצאתי באינטרנט, ניתן למצוא בכפר שלט שמספר ש”כאן נערך הכנס הראשון לזכויות נשים”. לפי חיפושים נוספים, ברחבי הכפר קיימים גם מוזיאון וגם פארק המתמקדים בנשים. בעמוד הפייסבוק של מרכז המבקרות/ים ניתן למצוא תמונות של פסלים מהכפר, פסלים של סטנטון ושותפותיה, שהזכירו לכל מי שרצתה ורצה לשמוע, ובעיקר למי שלא, שגם נשים הן בנות אנוש.

  הגילוי של הכפר היה גילוי מאושר ומלא התרגשות עבורי, שמיד נמהל בעצב. לצערי, אין לי איך להגיע לכפר הפעם. שדות התעופה הקרובים ביותר הם רחוקים יחסית ולא קיימת תחבורה ציבורית באזור. פניות למרכז המבקרות/ים לא הניבו תוצאות טובות יותר מבדיקות ברשת. במרץ 2010, הצביעו תושבות/י הכפר על פירוקו, אקט שאמור להתרחש בסוף 2011. כולי תקווה שאוכל להגיע לשם יום אחד, וכמובן, שלמרות הפירוק, ישמרו המונומנטים הפמיניסטיים כדי שלא נשכח, אף לא לרגע, את אותן נשים אמיצות שנלחמו עבור כולנו. יהי זכרן ברוך.

Submit a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

CommentLuv badge

css.php